(ביפנית: 看板) כלי לתקשורת בתהליך ייצור המבוסס על 'Just in time' ליצירת flow ולבקרה על המלאי אשר נועד לגרום לביצוע פעולה בקו הייצור או לתנועה בזמן הנכון. הכלי פותח ע'י טאיצ'י אונו בחברת טויוטה. כאשר פעולה זו נעשית בתוך המפעל, היא מכונה קנבן פנימי, וכאשר היא נועדה לעורר פעולה אצל הספקים או הלקוחות, היא מכונה קנבן חיצוני.
מערכת הקנבן מבוססת על עקרון המשיכה הנוצר ע'י ביקוש ומשפיע בצורה ישירה על התהליך. הקנבן הוא כרטיס או שלט (או כל כלי מורשה אחר) אשר מוצמד לפריטים מסוימים בקו הייצור ומורה על העברה של כמות נתונה. הכמות מאושרת לקנבן בודד הוא מינימאלי, באופן אידיאלי פריט אחד. מספר הקנבנים שמסתובבים או זמינים לכל פריט נקבע ע'י קצב הביקוש לפריט והזמן הנדרש לייצור או לרכישת פריט נוסף. בד'כ מספר זה נשאר ללא שינוי אלא אם כן הביקוש או הנסיבות משתנות באופן משמעותי. בדרך זו המלאי נמצא תחת בקרה בזמן שנכפה על הייצור לעמוד בקצב נפח המשלוח. חריג שגרתי לכלל זה הוא שמנהלים ועובדים מנסים לשפר את התהליכים ללא הרף ובכך מקטינים את מספר הקנבנים הנדרשים.

כאשר מיישמים באופן מלא, הקנבן עובד לפי הכללים הבאים:

• כל הייצור ותנועת הפריטים והחומרים מתבצעים לפי דרישה המגיעה מפעילויות במורד הזרם. לדוגמא: כל הייצור והרכישות מונעים בסופו של דבר לפי דרישות של ההרכבה הסופית.
• לקנבן יש מספר תבניות ותכנים בהתאם לשימוש בו. לדוגמא: קנבן ספקים שונה מקנבן לפעולת עיבוד מכני פנימית.

איתותי קנבן – Kanban Signal:

שיטה המאותת לספקים או לפעולות ייצור במעלה הזרם מתי הזמן לחדש את המלאי לפריטים או לתת-הרכבות בעלי מלאי מוגבל בשיטת ה-'Just in time'. במקור ביפן, השתמשו בכרטיסים, כיום איתותי קנבן כוללים מכולות ריקות, חללים ריקים, שימוש במצלמות רשת (המצלמות את אזור הקאנבן) ואפילו שימוש בהודעות אלקטרוניות.