יפן – בלוג הנסיעה – פוסט 2: רשמים תרבותיים והפתעה

אחת השאלות השכיחות ביותר אצל מנהלים המתלבטים ביישום Lean, Kaizen ותרבות שיפור מתמיד נוגעת לנושא התרבותי.

הטענה השכיחה הינה כי ודאי שה Lean מתאים לתרבות של היפנים אבל לא לתרבות הישראלית.

הטענה מעניינת והשאלה במקומה ובנסיעה זו ליפן ננסה לבחון אותה.

  • דבר ראשן נבחן האם יש קשר בין התרבות היפנית לתרבות הניהול הרזה אשר התפתחה דרך ה TPS הידוע של טיוטה.
  • דבר שני ננתק את הקשר הלוגי המונח כהנחה סמויה ש 'אם ה Lean מתאים ליפן, ויפן שונה מישראל, אז Lean לא מתאים לישראל'. נזכר בשאלות הפסיכומטרי*, או בתכנון ניסויים ב H0 ו H1 או, הכי טוב, ב A3 או כל PDCA וננסח במחדש את ההיפוטזה שלנו ככזו שתבחן רק את ההתאמה לישראל.

הפעם נתחיל, ללא יומרות אנטרופולוגיות כלשהן, לבדוק קשר בין התרבות היפנית ולהשתקפותה בעקרונות הניהול הרזה.

מהסתובבות ברחובות טוקיו וברובעים השונים ומהתבוננות בלתי אמצעית באורח החיים היפני (כפי שמשתקף בצורה שטחית אצלי, ללא כל יומרות אנתרופולוגיות כלשהן) ניתן להבין את הקשר בין ה 5S והניהול הויזואלי, הסטנדרטיזציה וה'הסכמה' לחוקי המערכת.

דוגמא 1: עישון ברחוב: משמעת עצמית, קונפורמיזם, ציות. בנוסף, system תומך, נוח, ויזואלי.

תמונה נוספת השייכת לנושא: אזהרה, סימנים ויזואלים ברורים: 

ניתן גם להסתכל על הילדים היפנים בבית הספר הממלכתי ולזהות שם את ניצני המערכת:

דוגמא 2: 12,700,000 אנשים חיים בטוקיו ובנוסף כמה מיליוני מבקרים. כמות האנשים העוברת דרך שדה התעופה הינה עצומה. אני לקחתי את ה Limousine bus מהשדה לעיר:

עובד הרכבת בדק את הכרטיס שלי ולקח את המזוודה. הוא סימן אותה בתג ירוק, בהתאם לתחנה בה אני יורד ונתן לי את הספח עם המספר התואם. בתמונה האמצעית רואים את התור לאוטובוס ובשמאלית, אבוי לנו, שימו לב טוב טוב ממה עשויים הסימונים……

עשרות פעמים שמפעלים (בישראל) מחפשים את שיטת הסימון הטובה ביותר, כזו שלא זקוקה לטיפול ולא יורדת (גם לא כשמשנים layout או ציוד  ) וראו כיצד היפנים עושים את זה – כנראה שהם פשוט מתחזקים.

אז מבלי להלאות במילים ותמונות כנראה שהתשובה לשאלה הראשונה היא 'כן'. לתרבות הניהול הרזה שורשים בתוך תרבות אזרחית מתאימה בערכיה. 

אני מניח (מבלי להתחייב ומבלי להתיימר) שהניתוק היחסי של איי יפן מהיבשת הגדולה בתקופת ה EDO (כמדיניות לא ניהול קשרים עם העולם החיצוני פרט לשתי יבשות), הקושי שבכתיבה, תפיסת הכתיב והתקשורת וכיוצא בזה גרמו במקביל לחיזוק הניהול הויזואלי והסטנדרטיזציה אשר ישבו על תרבות של ציות, נאמנות ללא שאילת שאלות וגם (אולי) חיבה ליצירת תהליכים תומכים בקיום של כל הנ'ל.

אבל…יש גם אבל גדול מאוד

מיטיב לתאר זאת Brad Schmidt מה- Kaizen Institute, הרמוניה (YAMATO) הינה אלמנט בסיס ביותר בתרבות היפנית. בתרבות היפנית קיים מוטיב של הקרבת העצמי לטובת הכלל על מנת לשמר את ההרמוניה (מתקשר גם ללין בארגון) ויחד עם זאת קיימת גם נטיה לא להתמודד, אלא להתעלם, מבעיות וגם זאת על מנת לשמר את ההרמוניה, עד כדי העדפת ההרמוניה על פני האמת. דבר זה עומד בסתירה לעקרון ה Kaizen (השיפור המתמיד) המעודד שיפור על ידי מציאת בעיות/בזבוזים/הפרעות לתהליך ופתירתם.

לכם בעצם ניתן גם להגיד כי פילוסופיית הניהול הרזה, ה-Lean צמחה ביפן כאמצעי נגד ל YAMATO בתרבות היפנית !

עכשיו אנו מוכנים לשאלה האמיתית: האם זה בכלל צריך להשפיע על הטמעה ו/או בכלל התאמה לעולם המערבי בכלל ולישראל בפרט ?

* פסיכומטרי: 'אם מחר ירד גשם לא נצא לפיקניק בפארק', למחרת לא ירד גשם, האם יצאנו לפיקניק ?

תשובה מיידית: כן

תשובה נכונה: לא ידוע, כלום לא נאמר על מה יקרה אם לא ירד גשם. אולי יצאנו ואולי לא 🙂

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם