מה הקשר בין לין, קרטה ורגלי צפרדע ?

אני קורא את הפוסט של ג'ון מילר המסביר מדוע לשאלה 'מה זה לין?' אין תשובה פשוטה.

בהתחלה אני לא ממש מבין למה הוא מתכוון. הרי התשובה ברורה!

לין זאת הדרך, השיטה והתרבות הטובה ביותר שקיימת בעולם !

נכון? אז איך זה שפתאום כששואלים אותי 'מה זה לין?' קשה לי לתת תשובה ישירה?

ג'ון עלה על שורש הבעיה. השאלה 'מה זה לין?' היא כלל לא השאלה הנכונה, השאלה תלויה בהקשר הנכון ותלויה בשואל.

בואו נכניס את השאלה להקשר ונשאל, 'מהו לין למפעל אלקטרוניקה?' למרפאה / לרשת משלוחים / ולחברת תוכנה.

ישר נתאים את התשובה הרגילה, המובנת, המצומצמת על ביטול בזבוזים, התמקדות בזרימת הערך, משיכה, זרימה ושגרות..

ואולי יש דרך אחרת …

עבור רוב הדברים ששווה לעשות אותם בצורה פרקטית, אנו בונים להם הגדרות ברורות, מתנסים בהם, לומדים ומשפרים אותם תוך עשייה. תפישה זאת נכונה גם עבור אומנויות הלחימה. אין חוסר בהירות בתשובה לשאלה 'מה זה קרטה?' לדוגמה. ישנם מאפיינים, היסטוריה ותבניות (קאטות) שמבדילים אותה מאומנויות אחרות. באותה צורה אפשר לראות גם את הלין.

בקרטה, הדרך בה התלמיד בונה את הסטייל שלו ומציב לעצמו סטנדרטים אינה משנה את ההגדרה של 'אומנות הלחימה' וברור שאינו משנה את הגדרת 'הקרטה'. באותה צורה, הדרך בה אתם בונים את הלין בסביבה ובהקשר אינה משנה את ההגדרה של הלין.

לכן לין היא 'שיטת ניהול' טובה כפי שקרטה היא 'אומנות לחימה' ופה ג'ון תפש אותי. אני אוהב אומנויות לחימה מגיל צעיר והאנלוגיה פתאום ברורה לי כשמש. תרשו לי להעביר את האנלוגיה גם לתחומים אחרים.

בבישול לדוגמה, ישנם מטבחים שונים עם מאפיינים ברורים, שיטות ברורות וכלים שונים. רובנו מבינים את ההבדל המהותי בין מטבח מרוקאי לארגנטינאי. או מטבח צרפתי ל… כל השאר (באמת? רגלי צפרדע? זה הכי טוב שהיה לכם?)

ברור לנו שלהמציא מתכון חדש במטבח הארגנטינאי לא ישנה את ההגדרה והשיטות באותו מטבח. גם עם נמצא פלג חדש באותו מטבח הוא עדיין יהיה שייך למטבח הארגנטינאי בצורה ברורה.

אז כך גם לין – היא תפישת ניהול טובה שהוכיחה את עצמה ומוכיחה את עצמה בכל יום. היא חיה, מיושמת, נלמדת ומשתפרת עם העשייה. יש בה פלגים שהתפתחו בסביבות שונות עם שפות שונות בעלי אותם עקרונות המאפשרים תרבות.

בפעם הבאה שמישהו ישאל אותי 'מה זה לין?' כבר תהיה לי תשובה ברורה ועניינית (גם אם קצת ארוכה).